ילדי הנמרים

הספר מיועד לקריאה משותפת, לא לקריאה עצמאית של הילד. ישבו קרוב, אל מהרו, ותנו לכל עמוד לנחות. הנוכחות שלכם היא חלק מהסיפור.

במקום לשאול ישירות "איך אתה מרגיש?", שאלו על נורי ולילי. ילדים מדברים הרבה יותר חופשי דרך דמות בדיונית.

אם הילד בוכה, משתתק, קם ועוזב, כל זה בסדר גמור. לא ממהרים לפתור או להסביר. שותים את הרגע יחד. אחרי כמה דקות, אפשר לשאול בשקט: "רצית לעצור?"

חשוב שהילד יקרא את הספר עם כל אחד מההורים בנפרד. הוא יחווה שבשני הבתים מכירים את נורי ולילי, ושמותר לאהוב ולשתף גם שם. זה מסר שקט אך עמוק מאד.

כשהמעבר בין הבתים קשה, כשיש ריב, כשקשה לישון, הספר יכול לשמש כעוגן ידוע. "בוא נקרא את הדף שנורי לא רצה לעזוב את אמא" יכול לפתוח הרבה יותר ממה שנראה.

לא כל קריאה צריכה להסתיים עם "הבנת?" או "אז הכל בסדר?". לפעמים הכי טוב שיכול לקרות הוא שהילד יסגור את הספר בשקט וישכב לצדכם. זו גם שיחה.

בקשו מהילד לצייר את שני הבתים שלו. אפשר לצייר מה יש בכל בית שאוהבים, מה חסר, ומה לוקחים איתם בין הבתים.

כתבו יחד מכתב לנורי עם עצה אחת שהייתם רוצים לתת לו. "אם היית יכול לומר לנורי דבר אחד, מה היית אומר?" ילדים שמכתיבים ואתם כותבים מרגישים מאד נשמעים.

אמרו משפטים פתוחים ותנו לילד להשלים אותם בלי להעריך את התשובה. "אני כמו נורי כי...", "הדבר שהכי קשה לי זה...", "הדבר שהכי טוב בשני הבתים זה..."

כל בית מכין קופסה קטנה עם "אוצרות" שהילד לוקח איתו לבית השני: ציור, פתק, חפץ אהוב. זה עוזר להרגיש שמותר לשאת את האהבה משני הבתים בלי להרגיש בוגד.

שאלו "מה לדעתך קרה לנורי ולילי אחרי הסוף?" ותנו לילד לספר. אפשר לצייר את ההמשך יחד, לכתוב אותו, או פשוט לדמיין בקול. זו דרך עדינה לגלות מה הוא רוצה שיקרה גם בחייו שלו.

הילד מגלם את נורי ואתם את אמא או אבא הנמר. נסו שיחה קצרה: "נורי, כיצד אתה מרגיש הלילה?" זה מאפשר לילד לומר דברים שקשה לו לאמר בשמו שלו.

בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, עם ניסיון מקצועי בליווי רגשי של ילדים, הורים ומשפחות בתקופות של שינוי ומשבר.

הספר נכתב מתוך רצון להעניק לילדים ולהורים שפה עדינה, מרגיעה ומחברת סביב אחד השינויים המשמעותיים בחיי המשפחה.