אמא לארבעה לבבות מדהימים. לפני כמעט ארבע שנים עברתי בעצמי גירושין מורכבים, ומתוך המסע הזה, על כל הכאב והבנייה מחדש שבו, נולד מתפרקים.
היום אני מלווה אנשים בתוך אותו מעבר בדיוק, מהמקום שבו הקרקע נשמטת ועד לרגע שבו מתחילים שוב לנשום ולבחור. עם רקע מקצועי, ועם לב שהיה שם בעצמו.
קודם כל, תודה שאתם כאן. זה לא מובן מאליו שאתם קוראים את הסיפור והמסע שלי, ותודה לבורא עולם שיצאתי ממנו בשלום.
לפני כמעט ארבע שנים עברתי גירושין. לא מהסוג הפשוט, אלא גירושין שנמשכו שנתיים, עם סכסוך קשה שהיתיש כל תא בגוף. הם הגיעו בדיוק כשהייתי אמורה להיות הכי חזקה, יום אחרי לידת בתי הרביעית.
אני זוכרת לילה אחד. התינוקת ישנה לידי, שלושת ילדיי הגדולים ישנו בחדרים שלהם, ואני שכבתי ערה עם הטלפון ביד. הודעה אחת מהגרוש הפכה את כל מה שבניתי בשנתיים האחרונות לאבק.
ורציתי לענות. לצעוק דרך הקלדה. להחזיר. לנצח משהו, כי הכול כבר הרגיש כמו הפסד. ואז הסתכלתי על הבת שלי, ואמרתי לעצמי: לא. לא ככה. יש דרך אחרת לעבור את זה.
עשיתי כל מה שיכולתי כדי לשמור על הילדים שלי. שלא יהפכו לשדה קרב, שלא יצטרכו לבחור, שלא ייקחו על עצמם כאב שלא שייך להם.
זה לא היה פשוט. היו לילות שקרסתי. היו ימים שלא ידעתי איך לקום. אבל הייתה בי גם ידיעה, מקצועית ואנושית יחד, שאפשר לעשות את זה אחרת.
היום, כמעט ארבע שנים אחרי, אני חיה את תסריט הגירושין שחלמתי עליו. אני ואבי ילדיי מנהלים הורות טובה, בריאה ומכבדת, אנחנו אפילו חברים טובים, והילדים שלי גדלים עם שני בתים שמרגישים בטוחים. ואני, אני מתרפאת ומתעצמת, ומממשת את המתנות שלי בעבודה שנולדה ממש מתוך הכאב הזה.
מתפרקים נולד מתוך שאלה אחת. למה אנשים בגירושין צריכים לנווט כל כך לבד בתוך מערכת כל כך מורכבת. עורך דין מצד אחד, מטפלת מצד שני, בית הספר מצד שלישי, רשויות ובנקים מצד רביעי, ובאמצע, אנחנו. לבד. מנסים להחזיק את הכול על הכתפיים הצרות שלנו. באתי לתת את היד שלי לא הייתה לי באותם רגעים.
תרמיקה היא זרם אוויר חם שעולה כלפי מעלה. ציפורים יודעות לזהות אותו, להתמקם בתוכו, ולתת לו לשאת אותן אל על בלי לבזבז כוח מיותר. הן לא נלחמות בזרם, הן לומדות לקרוא אותו.
בעיניי זה דימוי מדויק לתהליכי משבר. ברגעים הכבדים בחיים אנחנו מנסים לשרוד בכוח, להחזיק את הכל, לא לקרוס, לא להרגיש יותר מדי. אבל משבר לא נפתר רק בדרך של מאמץ. לפעמים דווקא בתוך הקושי אנחנו צריכים ללמוד לקרוא את הזרמים שבתוכנו, ולתת להם לשאת אותנו למעלה.
לפני שאפשר להמריא, צריך קרקע. בשלב הזה אנחנו מבינים מה קורה לנו, מה כואב ומה מערער, ויוצרים נקודות ביטחון פנימיות לפני שממהרים לפעול.
אחרי שנוצרת קרקע, אפשר להיזכר שיש לנו כנפיים. הכוחות, הערכים והניסיון שכבר קיימים בתוכנו, שמשבר גרם לנו לשכוח. מכאן מתחילים לזוז ממקום של כוח, לא של פחד.
השלב שבו מתחילים לשאול לא רק איך אני שורד את זה, אלא איזה חיים אני רוצה לבנות מכאן. כאן התהליך הפנימי הופך לבחירות ממשיות ולתמונה חיובית של הפרק הבא.
בתהליך גירושין יש כל כך הרבה דברים שזזים בבת אחת: הבית, ההורות, הכסף, הזהות, היחסים והעתיד. ובתוך כל התנועה הזו אנחנו צריכים נקודות יציבות, משהו שאפשר להישען עליו כשמרגישים שמתחילים לאבד קרקע.
עשרת העוגנים שבמדריך נועדו לעזור לכם לעבור את התהליך לא רק מתוך הישרדות, אלא מתוך מודעות, אחריות, חמלה ובחירה. עוגן אחד בכל פעם.
למדריך העוגנים ←התארחתי לשיחה פתוחה על מה שבאמת עובר על אנשים בתוך גירושין, ואיך אפשר לצאת מזה שלמים יותר. שווה צפייה.
ואם אתם נמצאים עכשיו בתוך הסערה, אני רוצה שתדעו דבר אחד.
גם מהמקום הכי שבור אפשר להיבנות מחדש, ואתם לא צריכים לעשות את זה לבד.
אני מאחלת לכם לעבור את הדרך הזו בעדינות. לדעת לעצור כשצריך, לבקש יד כשקשה, ולזכור שגם בתוך חוסר הוודאות יש בכם משהו שכבר יודע לאן הוא הולך. אני כאן בשבילכם, עם כל הלב.
אפשר לקבוע שיחת היכרות קצרה, בלי התחייבות, ולראות יחד מה מתאים לכם עכשיו.